Bava Metzia 204

Kapitel 204

א ובא מעשה לפני רבן שמעון בן גמליאל ולפני ר' יוסי ואמרו יחלוקו את חדש העיבור:

1 ALS DIE SACHE VOR R. ŠIMO͑N B. GAMLIÉL UND R. JOSE KAM, SAGTEN SIE, [DIE MIETE FÜR] DEN SCHALTMONAT SEI ZU TEILEN.

ב <big>גמ׳</big> מעשה לסתור חסורי מחסרא והכי קתני ואם אמר לו בשנים עשר זהובים לשנה מדינר זהב לחדש יחלוקו ומעשה נמי בציפורי באחד ששכר מרחץ מחבירו בשנים עשר זהובים לשנה מדינר זהב לחדש ובא מעשה לפני רבן שמעון ב"ג ולפני ר' יוסי ואמרו יחלוקו את חדש העיבור

2 GEMARA. Ein Tatfall zur Widerlegung!? — [Die Mišna] ist lückenhaft und muß wie folgt lauten: wenn er aber gesagt hat: zwölf Golddenar für das Jahr, einen Golddenar für den Monat, so teilen sie. Einst ereignete es sich auch in Sepphoris, daß jemand von seinem Nächsten ein Badehaus um zwölf Golddenare für das Jahr, einen Golddenar für den Monat mietete, und als die Sache vor R. Šimo͑n b. Gamliél und R. Jose kam, sagten sie, [die Miete für] den Schaltmonat sei zu teilen.

ג אמר רב אי הואי התם הוה יהיבנא ליה כוליה למשכיר

3 Rabh sagte: Wenn ich dort wäre, so würde ich sie ganz dem Vermieter zugesprochen haben. —

ד מאי קא משמע לן תפוס לשון אחרון

4 Er lehrt uns also, daß die letzte Fassung ausschlaggebend sei,

ה הא אמר רב חדא זימנא דאמר רב הונא אמרי בי רב אסתירא מאה מעי מאה מעי מאה מעי אסתירא אסתירא

5 und dies sagte ja Rabh bereits einmal!? R. Hona sagte nämlich: In der Schule Rabhs lehrten sie, daß, [wenn jemand gesagt hat: ich zahle] einen Stater, hundert Maa͑, er hundert Maa͑, und wenn: hundert Maa͑, einen Stater, er einen Stater [zu zahlen habe]. —

ו אי מהתם הוה אמינא פרושי קא מפרש קמשמע לן

6 Wenn er nur dies lehrte, so könnte man glauben, es sei eine Erklärung.

ז ושמואל אמר בבא באמצע חדש עסקינן אבל בא בתחלת חדש כוליה למשכיר בא בסוף חדש כוליה לשוכר

7 ŠemuÉl sagte: Dies gilt nur von dem Falle, wenn erin der Mitte des Monats kommt; wenn er aber am Beginne des Monats kommt, so gehört alles dem Vermieter, und wenn am Schlusse des Monats, so gehört alles dem Mieter. —

ח מי אמר שמואל לא אמרינן תפוס לשון אחרון והא רב ושמואל דאמרי תרוייהו כור בשלשים אני מוכר לך יכול לחזור בו אפילו בסאה אחרונה כור בשלשים סאה בסלע אני מוכר לך ראשון ראשון קנה

8 Ist denn Šemuél nicht der Ansicht, die letzte Fassung sei ausschlaggebend, Rabh und Šemuél sagten ja beide, daß er, [wenn jener gesagt hat:] ich verkaufe dir ein Kor [Getreide] für dreißig [Sela͑], noch bei der letzten Seá zurücktretenkönne, und wenn: ich verkaufe dir ein Kor für dreißig, die Seá für einen Sela͑, jede einzelngeeignet habe!? —

ט התם טעמא מאי משום דתפיס הכא נמי קא תפיס

9 Da erfolgt diesaus dem Grunde, weil er es bereits in seinem Besitzehat, und auch hierbei hat er esin seinem Besitze.

י ורב נחמן אמר קרקע בחזקת בעליה קיימת מאי קמ"ל תפוס לשון אחרון היינו דרב אע"ג דאפיך מיפך

10 R. Naḥman sagte: Das Grundstück bleibt im Besitze des Eigentümers. — Er lehrt uns also, daß die letzte Fassung ausschlaggebend sei, und das lehrte ja auch Rabh!? — Selbst wenn er es umgekehrt gesagt hat.

יא בעו מיניה מרבי ינאי שוכר אמר נתתי ומשכיר אומר לא נטלתי על מי להביא ראיה

11 Sie fragten R. Jannaj: Wer hat den Beweis zu erbringen, wenn der Mieter sagt, er habe [die Miete] gezahlt, und der Vermieter sagt, er habe nichts erhalten? —

יב אימת אי בתוך זמנו תנינא אי לאחר זמנו תנינא דתנן מת האב בתוך שלשים יום בחזקת שלא נפדה עד שיביא ראיה שנפדה לאחר שלשים יום בחזקת שנפדה עד שיאמרו לו שלא נפדה

12 Wann, wenn innerhalbder Frist, so wird dies gelehrt, und wenn nach der Frist, so wird dies ebenfalls gelehrt. Wir haben nämlich gelernt: Ist sein Vaterinnerhalb der dreißig Tage gestorben, so gilt er als nicht ausgelöst, bis er den Beweis erbringt, daß er wohl ausgelöst worden ist, und wenn nach dreißig Tagen, so gilt er als ausgelöst, bis man ihm sagt, daß er nicht ausgelöst worden ist. —

יג לא צריכא ביומא דמשלם זמניה מי עביד איניש דפרע ביומא דמשלם זמניה או לא

13 In dem Falle, wenn die Frist an diesem Tageabläuft; pflegt man an dem Tage, an dem die Frist abläuft, zu bezahlen oder nicht?

יד אמר להו ר' יוחנן תניתוה

14 R. Joḥanan erwiderte ihnen: Ihr habt es gelernt:

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel